לעוף עד למקסיקו

"לעוף עד למקסיקו"/ ליטל גולן

ככה שר אביב גפן. הוא כנראה מדבר על זוגיות בין גבר לאישה ועל שדה תעופה וטיסה שאורכת שעות. המקסיקו שלנו כאן בארץ היא בכל סניפי מקסיקנה. חוץ מהעובדה המדהימה שהם פתוחים כל יום וכמעט כל שעות היממה, האוכל שם גורם לך לתהות למה בעצם צריך לארוז מזוודה כשהחוויה המקסיקנית נמצאת במרחק שיחת טלפון.

התחלנו את הטיול במסעדת מקסיקנה עם המנה הראשונה מקטגוריית ה"פתיחות" בתפריט. מנה שנקראת "פלאוטס" – 4 טורטיות חיטה מגולגלות ואפויות במילוי שום ומוצרלה . וואו!!! כל ביס מכיל בתוכו טורטייה טריה, מוצרלה מעולה שמרגישים בבלוטות הטעם, כזו שנמתחת עד אין סוף, בדיוק כמו בסרטים. היה גם שום, בדיוק במידה הנכונה. כשטעמנו את הטורטייה עם הרוטב שהגיע לצידה, הבנו שדברים טובים באים בזוגות. הרוטב סלסה בלנקה (על בסיס שמנת חמוצה עם עירית ובצל סגול) תרם למנה ושדרג אותה בצורה מוחלטת.

התפריט במסעדה מעניין מאוד ונוגע בכל הטעמים שיש למקסיקו להציע, ואולי בגלל זה, אנחנו החלטנו שלא להחליט והזמנו בתור המנה העיקרית – ארוחת טעימות מקסיקנית זוגית, שכוללת מגוון רחב של בשרים, סלסות וטורטיות, כך שבעצם אנחנו מקבלים את החומרים, מכינים בעצמנו ואוכלים אותם בסדר שאנחנו רוצים. כפי שנקרא "עשה זאת בעצמך". חששתי קצת לאור יכולות הבישול הלקויות שלי, אבל בסופו של דבר זה היה שווה כל רגע.

ארוחת הטעימות המקסיקנית נקראת גם "דוס מקסיקנוס" – שזה בתרגום חופשי – "שני מקסיקנים". וככה באמת הרגשנו. קיבלנו טורטיות חמות ונעימות, עטופות בנייר כסף כדי לשמור על הטריות. הגיעו גם טאקוס – טורטיות תירס, קטנות יותר מהטורטיות הרגילות ומלוות בריח טוב של נאצ'וס. בנוסף, הגיעו קופסאות מסקרנות שהכילו בתוכן את כל מקסיקו. בשרים, סלסות ותוספות.

בבשרים ניתן היה למצוא ברבקואה (בקר בבישול איטי), צ'ילי קון קרנה (בשר טחון עם שעועית שחורה וצ'ילי) ופויו טינגה (נתחי עוף מפורק, מתובלים בצ'יפוטלה מעושן ועגבניות שרופות). כיאה לאדם עדין כמוני, קצת נלחצתי מהתווית "פיקנטי" על חלק מהקופסאות, אבל התפקיד מחייב – גיליתי שזה אכן פיקנטי אבל בצורה נעימה. יחד עם הבשרים הגיעו הסלסות – פיקו דה גאיו – סלסת עגבניות מעולה וגווקאמולה – סלסת אבוקדו אמיתית. לא טעמתם סלסה טובה עד שלא טעמתם סלסה מקסיקנית. לצד הבשרים הגיעו גם התוספות – אורז ליים, שעועית שחורה מבושלת שנקראת גם "פריחולס" וגבינת צ'דר שהמליצו לאכול בתוך הטאקוס. האורז והשעועית היוו את התוספת המתאימה לבשרים שהגיעו, וגבינת הצ'דר רק הוכיחה לי שלא כל המוסיף גורע. לקחנו כל טורטייה בתורה, הוספנו בשר, תוספת וסלסה שהתאימה באותו רגע וגלגלנו לטאקוס. ניסינו מספר וריאציות ובכל אופציה הרגשנו שקלענו בול.

לקינוח, מה אם לא צ'ורוס מקסיקני ? בצד הגיע גם רוטב שוקולד חמים וריבת חלב מדהימה שהרגישה דרום אמריקאית מתמיד. יכולתי לשמוע כל נגיסה שלקחתי מהצ'ורוס, הקריספיות הייתה מושלמת והרטבים הוסיפו לחוויה. בקיצור, אחרי שחקרנו את התחום, למדנו כי לא צריך לעוף עד למקסיקו ובינינו, נהננו יותר לאכול בארץ עם מוזיקה ספרדית ברקע שהשלימה את האווירה.

עבור לגרסה המיוחדת המותאמת לתוכנת הקראה